ליקויי למידה ולימודים, אבחון וסיוע

סטודנטים הסובלים מלקויות למידה נאלצים להשקיע הרבה יותר מסטודנט רגיל על-מנת להצליח בלימודיהם. הקשיים בהתמודדות עם חומר הלימודים הם כאין וכאפס לעומת הקושי להתמודד עם החברה. בורות, זלזול, ציניות ותמיהה הם רק חלק מן התגובות בהן נתקלים הסטודנטים. כן, גם מטעם המרצים.

אהבת? שתף ב:


 

כן, לכולם קשה בלימודים. לימודים במוסד להשכלה גבוהה דורשים זמן מאמץ והשקעה. אבל כמו תמיד, ישנם אלה שקשה להם יותר. שרית, סטודנטית לתואר ראשון בספרות והיסטוריה באוניברסיטת ת"א, אובחנה כסובלת מליקוי למידה. הליקוי שלה חריף יחסית, שכן היא גם דיסלקטית וגם דיסגרפית. פרוש הדבר הוא שהיא מתקשה בקריאה, כמעט שאינה כותבת בעברית, ולא כותבת או קוראת באנגלית בכלל. בהבנה ובדיבור באנגלית היא דווקא שולטת מצויין. עד כיתה ד’ למשל, היא לא ידעה לקרוא בעברית. בתיכון הפנו אותה לבתי ספר אחרים, טובים פחות, בטענה ש"ממילא לא תוציא בגרות". במשך התיכון היא סבלה מזלזול והתעלמות מקשייה, אף על פי שכבר בכיתה ב’ אובחנה ב"ניצן" ובמכונים פרטיים כלקויית למידה. את הבגרות השיגה אך בקושי עם הרבה עזרה פרטית. וכפי שהיא הגדירה זאת: "כל האיבחונים שעשיתי וכל העזרה שקיבלתי זה רק כי להורים שלי היה כסף לממן אותם".

אז מהו בעצם ליקוי למידה?

 

ליקוי למידה הוא מונח כללי המתייחס לקבוצה מגוונת של הפרעות, הבאות לידי ביטוי בקשיים משמעותיים של רכישה ושימוש ביכולות הקשב, הקריאה, הדיבור, הכתיבה, ההיגיון או המתמטיקה. מניחים, כי ההפרעות נובעות מתפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית והן יכולות להופיע לאורך כל מעגל החיים. ליקויי למידה מפריעים בצורה מובהקת להישגים הלימודיים ולחיים היומיומיים בעת פעולות המצריכות כישורי כתיבה, קריאה או חישוב. חשוב להדגיש כי קשיים אלה נובעים מליקוי מתמשך ולא מרמה אינטלקטואלית נמוכה או מעצלות. נהפוך הוא, מחקרים מראים שדווקא בקרב ילדים מחוננים, לקויות למידה והפרעות קשב למיניהן שכיחות יותר. אדם בוגר שמתמודד עם ליקוי הלמידה שלו ומגיע לאקדמיה, הוא מי שיכולתו האינטלקטואלית והדבקות במטרה עזרו לו לפצות על אותן מיומנויות חסרות.
אדם יכול לסבול מליקויים שונים, כמו קשיים בארגון חומרים מילוליים, קשיים בקריאה (דיסלקציה), קשיים בכתיבה (דיסגרפיה), קשיים ברכישה של שפה זרה על כל מרכיביה, קשיים בהבעה בכתב, קשיים במתמטיקה, קשיים בריכוז ומיקוד קשב ועוד. ההערכות המקובלות הן כי בעלי ליקוי למידה מהווים כ-10%-15% מהאוכלוסיה. על סמך נתונים אלה מעריכים כי כ-1.5%-3% מהלומדים במוסדות להשכלה גבוהה סובלים מליקוי למידה. בשנים האחרונות ניכרת עליה במספר הסטודנטים לקויי הלמידה הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה. בין הסיבות לכך ניתן למנות את המודעות הגוברת במערכת החינוך שמאפשרת ליותר תלמידים להוציא בגרות, מוסדות חילופיים להשכלה גבוהה כמו מכללות ופיתוח אמצעי למידה מפצים כגון מחשבים.

עם זאת, מאחורי כל סטודנט לקוי למידה ישנן שנים רבות של מאמץ ותיסכול בדרכו להגיע להישגים שעבור אחרים הם מובנים מאליהם. המודעות החברתית לקושי הכן שניצב בפניהם אמנם נמצאת במגמת עליה, אך ההתיחסות כלפיהם מתאפיינת לעיתים קרובות בחוסר הבנה, ציניות ואפילו זלזול. לעיתים נדמה כי ישנה "אינפלציה" באבחונים של קשיים מסוגים שונים, וכי כל תופעה מקבלת פתאום הגדרה והכרה. למעשה, אין זה אלא טבעי שבעבר פחות אנשים אובחנו כלקויי למידה, כי הסובלים מליקוי כזה או אחר פשוט נשרו ממערכת החינוך ונטו לבחור במקצועות שאינם דורשים את אותן מיומנויות חסרות. רבים מגלים רק בבגרותם שיש להם קושי, שכן בכל אותן שנים במערכת החינוך הם מצאו אינספור דרכים יצירתיות לפצות על קשיי הלמידה שלהם.

 

מרכזי סיוע באוניברסיטה

עבור שרית, עצם ההגעה לאוניברסיטה הנה הישג אדיר. זו הוכחה לכך שהיא מסוגלת ללמוד, חרף כל חוסר האמון שהיא נתקלה ועודנה נתקלת בו במהלך לימודיה. איבחון נוסף שעברה באוניברסיטה מאפשר לה הקלות ועזרים שונים כגון תוספת זמן, מבחני בית, מבחנים בעל פה, והתעלמות משגיאות כתיב. בנוסף, נעזרת שרית במרכז לליקויי למידה של האוניברסיטה. במרכז יש סורק שסורק דפים באנגלית ותוכנה שמקריאה את המאמר, וכן היא קיבלה דרך פר"ח חונך שעזר לה לקרוא, לסכם ולכתוב עבודות או שעורים פרטיים בתשלום סמלי. נוסף על כל זה היא כמובן נעזרת בהרבה מאוד עזרה פרטית.

חרף האבחון והעזרה שהיא מקבלת, היו מקרים שמרצים התייחסו בזלזול לקשייה ואף היה מרצה שסירב לאפשר לה להגיש מבחן בית או להבחן בעל פה והתעקש שתכתוב את הבחינה. לא עזרו הסבריה כי לא משנה כמה זמן ייתן לה, את הבחינה היא תקדיש לבחירת המילים אותן היא יודעת לכתוב ולא לתוכן התשובה. בתגובה הפטיר המרצה, "אז למה בכלל באת ללמוד?". רק בהתערבות חיצונית ניאות אותו מרצה לאפשר לה בחינה בע"פ. מאידך גיסא, דווקא כשעמדה לוותר ולעזוב את הלימודים, מספרת שרית על מרצה שהתעניין מדוע לא נבחנה או הגישה עבודה, הלך לקראתה ונתן לה הזדמנות נוספת. "הידיעה שהוא מצפה ממני, הביאה אותי לקחת את עצמי בידיים, ללמוד קשה ולהשקיע – בסוף הצלחתי". "מדהים", כך היא אומרת, "כמה כוח יש למילה, איך אנשים משפיעים על הרצון ועל היכולת שלך, כשמישהו אומר לך שאת לא יכולה, את מתחילה להאמין לו – בשנה הראשונה כמעט עזבתי בגלל מרצה אחד, ונשארתי בזכות מרצה אחר".

מיכל, סטודנטית לספרות ולמגדר באוניברסיטת ת"א, מספרת על ההתמודדות שלה עם ליקוי הלמידה. היא אובחנה לראשונה באוניברסיטה לפני שנתיים בלבד, איבחון שהיה לדבריה די שטחי, "המטרה שלו היא לבחון אילו הקלות לתת אך לא מעבר לזה". היא קיבלה תוספת זמן, פטור משגיאות כתיב ואפשרות לעשות מבחנים במחשב נייד. הקושי שלה הוגדר כסוג של בעיית קשב וריכוז וקשיים ברכישת שפות זרות. היא בעיקר מתקשה לכתוב ולשנן. "בשביל ללמוד משהו, אני צריכה להבין אותו" היא מסבירה. בשונה משרית, התאימו למיכל שרותים אחרים שמציע המרכז של אוניברסיטת ת"א. היא השתתפה בשני קורסים אינטנסיביים, איך ללמוד נכון ואיך לנתח מאמרים, מהם היא יצאה מרוצה באופן חלקי. בעיקר הקורס השני כלל לטעמה הרבה מידע בלתי רלוונטי, שלא פנה ישירות לקשיים של לקויי למידה.
מיכל היא דוגמה יוצאת דופן ביחס הפתוח ובהשלמה עם הקושי. מול המרצים היא כמעט ולא נתקלת בקשיים מיוחדים, רוב המרצים כלל לא מודעים לכך שהיא לקויית למידה. לדבריה, היא לא מאוד מתוסכלת מכך שהיא לא זוכרת או לא מבינה, "אני פשוט מקבלת את זה כעובדה ונעזרת במי שלידי". עם זאת, היא מודה, היא עובדת הרבה יותר קשה מאחרים. "כשאני לומדת למבחן ומישהי שלומדת איתי זוכרת יותר בקלות אז יש קנאה, אבל בגלל שאני לומדת קשה יותר, אני בסופו של דבר יודעת טוב יותר". ההיכרות הקרובה עם הקשיים של סטודנטים לקויי למידה, הביאה אותה ליזום אתר אינטרנט המכיל סיכומי שיעורים, שלה ושל אחרים, עבור אותם סטודנטים המתקשים בכתיבה ומתקשים בכלל.

ליקויי למידה אינם נחלתם של סטודנטים למקצועות "הומניים" הדורשים קריאה וכתיבה מרובות, אלא גם של סטודנטים בתחומים הריאלים. עינב לדוגמה, היא סטודנטית מצטיינת לביו-טכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן. עוד בכיתה ו’ היא אובחנה בתור דיסגרפית ודיסלקטית. לדבריה היא פיתחה מנגנונים להתגבר על הקשיים אבל היא עדיין כותבת מאוד לאט ועם שגיאות כתיב. כשהגיעה לאוניברסיטה עדיין קיבלו בבר אילן איבחונים חיצוניים של "ניצן". כיום דורשים איבחון של המרכז באוניברסיטה בתשלום. ההקלות שקיבלה כוללות הארכת זמן במבחנים, והתעלמות משגיאות כתיב.

לשמחתה של עינב, היא כמעט ולא נאלצת לכתוב כיוון שרוב המבחנים בפקולטה הם אמריקאים. כשלמדה אנגלית בשנה הראשונה היא קיבלה קלטות עזר במבחנים. "ההרצאות הן גדולות ואין יחס פרטני של מרצים כך שהם לא מכירים אותי בתור לקוית למידה". למרות הגישה האופטימית של עינב, לא תמיד הדברים זרמו על מי מנוחות. כמו סטודנטים לקויי למידה אחרים, גם היא סוחבת מטענים ממערכת החינוך. "בתיכון היועצת חשבה שאם אני לקויית למידה, אני לא מתאימה למגמה ריאלית, אבל אני לא ויתרתי והתעקשתי, בזה קל לי יותר ובזה אני טובה". את הלימודים שלה היא פרסה בכוונה על פני ארבע שנים במקום שלוש שנים כפי שמקובל בתואר. "תמיד הדברים אצלי לקחו יותר זמן – התרגלתי לזה, מי שיכול להרשות לעצמו, זה עוזר".

 

סיוע במוסדות הלימוד...

מבדיקה שנערכה, עולה כי במרבית המוסדות להשכלה גבוהה קיימת מסגרת המטפלת באבחון ומתן הקלות. סטודנטים לקויי למידה, גם אלו שכבר יש בידם אבחון, מחוייבים לעשות אבחון נוסף, בתשלום כמובן. התעריף אינו אחיד ומשתנה בין המוסדות השונים. כך לדוגמה, עולה אבחון באוניברסיטת בן גוריון 900 ש"ח, ואילו באוניברסיטת ת"א העלות היא 475 ש"ח לאבחון מצומצם, ו-800 ש"ח לאבחון מלא. כך או כך, מדובר בסכום לא זעום. האוניברסיטה העברית היא מקרה יוצא דופן, כיוון ששם אין במרכז שרותי אבחון. כל סטודנט מגיש אבחון חיצוני ישירות למזכירות הפקולטה, שם מחליטים לאילו הקלות הוא זכאי. אם סטודנט עושה אבחון אצל גורם פרטי, העלות עוברת בהרבה את אלף השקלים.

גם במרכזי הלמידה והסיוע ישנם פערים בין המוסדות השונים. באוניברסיטת בר אילן נעשית העזרה לסטודנטים לקויי למידה דרך מעורבות חברתית, מי שמוכר בתור לקוי למידה מקבל חונך. נוסף על כך מציע המרכז קורסי מיומנויות למידה בחינם. גם באוניברסיטה העברית מספקים חונכים לסטודנטים הזקוקים לכך, אך קורסי מיומנויות הלמידה, שאמורים להינתן בחינם, עוד לא לגמרי מגובשים. לעומת זאת, הקורסים שמספק המרכז באוניברסיטת ת"א כרוכים בתשלום, שהוא אולי סמלי לעומת קורסים פרטיים, אך בפירוש לא זניח עבור סטודנטים. עם זאת יש לציין כי באוניברסיטת ת"א מספק המרכז מחשב נייד לסטודנטים דיסגרפים בשעת מבחנים, ואילו באוניברסיטה העברית מוטלת האחריות לאספקת מחשב על הפקולטה. בנוסף מצויים בחלק מהמרכזים תוכנות הקראה ועזרים לימודיים שונים.

על אף המודעות הגוברת של המוסדות האקדמיים השונים ושפע שרותי הסיוע שהם מציעים, עבור הסטודנטים לקויי הלמידה, מצויים הקשיים דווקא בפרטים הקטנים. כך למשל, על מנת שהסורק של תוכנת ההקראה יזהה את הטקסט, צריך את המקור ולא את העותקים הדהויים מהם מצלמים הסטודנטים. לא כל המרצים מודעים לקושי הזה המצריך הפנייה מלאה למאמר. קורה גם, שמרצה מזכיר מונח מסובך ולא כותב אותו. שרית מספרת גם על מקרה שמרצה כתב שם של מאמר באנגלית על הלוח באותיות מחוברות, "פשוט לא היה לי נעים לומר לו שאני לא מבינה מה כתוב". גם מרצה שכוונותיו טובות, לא תמיד מודע לקשיים עמם מתמודד סטודנט לקוי למידה, ואיך בכמה מחוות פשוטות הוא יכול לחסוך הרבה מאמץ מיותר.

חוסר המודעות וחוסר רגישות לא פוסח גם על סטודנטים אחרים. אם חברים ללימודים הם מרכיב חשוב בחייו של כל סטודנט, הם חשובים במיוחד בחייו של סטודנט לקוי למידה. כיוון שאינה כותבת, נאלצת שרית לצלם את החומר של השיעור מסטודנטים שכן כותבים או משתמשים במחשב נייד. "אבל", היא מוסיפה, "קרה שביקשתי לצלם חומר, ולצערי גיליתי שלא כולם רוצים לתת". גם עבור עינב הבעיה העיקרית היא כמות החומר שהיא צריכה לצלם מאחרים. "היו מקרים", היא מדווחת בהיסוס, "בהם יצא לי להתקל בסטודנטים שכשביקשתי לצלם מהם חומר לא תמיד ששו לעזור".


לימודים באקדמיה עבור סטודנט לקוי למידה הם עסק יקר, מעייף ומתסכל. הן המרואיינות לכתבה זו והן סטודנטים לקויי למידה אחרים, מודעים לכך שעליהם לעבוד הרבה יותר קשה מאחרים במהלך לימודיהם. אולם לעיתים קרובות, דווקא המאמצים, הדבקות והעיקשות, הם אלה שמובילים בסופו של דבר להישגים הגבוהים. ולסיום רק כדאי להזכיר שאלברט איינשטיין, תומאס אדיסון, ג’ון לנון, וינסטון צ’רציל ורבים אחרים, היו לקויי למידה.

עדכונים אחרונים באתר

חדשות ועדכונים

עכשיו בפורום

לכל הפורומים

מלגות חדשות

ימים פתוחים