סטודנטים והתנהלות כלכלית

הסטודנט הישראלי אוהב לקטר, והרבה, שזה מעצבן. אבל בנוגע לכסף, שזו הסיבה לכבודה נתכנסנו הפעם, אני מרשה לו ולכל שאר הסטודנטים לקטר. מה יש בכסף שמושך את כולנו לטלוויזיה? הרי זהו האמצעי שבעזרתו אנחנו קונים אוכל, בגדים, שכר לימוד, ספרי לימודי, מכשירי כתיבה, משלמים שכר דירה, יוצאים למסעדות, נוסעים לבלות קצת, משלמים חשבונות... היי-היי, תעצרו, הרשימה הזאת גם ככה כבר ארוכה, אני עוד מחשבת את הסכום שאני זורקת ב"קסטרו".

כן, כמו שאנחנו רואים, הוצאות יש יותר מאשר כסף, שזה כמו לשמוע את ההורים שלך אומרים, שהכסף לא גדל על העצים, ועל כך אין ספק. אז איפה הוא כן גדל? איזו הכנסה תספק אותנו? איזו הכנסה ומאיזו עבודה תביא אותנו הסטודנטים למילוי חלקי או מלא של הרשימה מלמעלה?

יש המון עבודות בשוק, סתמיות ומשתלמות, אבל לפני שאנחנו מחפשים עבודה אנחנו בונים מערכת שעות, שלאחריה אף אחד כבר לא נראה אותו דבר. אם בקיץ תכננת שכל השנה תעבוד בארבע משמרות בחברה כלשהי, צפויה לך אכזבה קשה, כי המערכת הרבה פעמים מתנהגת בדרכה המיוחדת שלה, ומשאירה לך יום, אם לא חצי יום עבודה בלבד. ואז מה תעשה?

אז אני מכירה גם כאלה שמראש מחלקים את התואר שלהם למספר שנים, ואז, לצערי ולצערם, החבר’ה מסיימים את התואר, אחרי מספר שנים, והמסכן ההוא סוחב את זה עוד כמה שנים לאחר מכן, וזה רק התואר הראשון! אבל מה אם אתה לא רוצה לחלק את הלימודים ולא רוצה לתרום את חייך הצעירים, שנות העשרים היפות, לאקדמיה? מה אז?

או... אז באה המכה הגדולה הראשונה, אחת מן הרבות שלהן עוד יזכה הסטודנט, הוא מחפש עבודה סתמית, זמנית, חד-פעמית, לא-רצינית והכי חשוב לא-מכניסנית (לא יצא החרוז, וכל כך רציתי שכן!). בעבודות מהסוג הזה אתה לא יכול להרוויח יותר מדי, ואני כבר יכולה למחוק מהרשימה שציינו את הבילויים, וכך נשאב הסטודנט למעגל האימה שבו הוא לומד וחורש למבחנים, נותן שעות בעבודה ובסוף החודש עם כניסת המשכורת הוא לא מבין איך זה שהסכום כל כך קטן, למרות שהוא זוכר שהוא עבד הרבה.

סיפור אספר לכם הילדים, על עבודות של חבריי לספסל הלימודים, יש מלצרית בבית מלון, סדרנית בתיאטרון, מוכרת בחנות, דיילת מכירות, נציגת שרות לקוחות ועוד. ואם העבודות האלו נשמעות לכם בסדר, אין בעיה עם זה, הן עבודות באמת בסדר. אבל מה, כסף רב לא יוצא מהן, בגלל האילוצים של המערכת ובגלל ששכר מינימום הוא איפשהו בסביבות 18₪.

אני, אם תהיתם, עם חבריי באותה סירה טובעת. גם אני משתכרת הרבה מתחת לקו המינימום וגם אני מקטרת, רק על במה מוגבהת יותר. אבל מי אני, אם לא שליחת הציבור בענייני רווחה, שדורשת שייעשה שינוי מהותי במערכת החינוך האקדמית בישראל, על מנת שהסטודנט בסוף לימודיו גם ייזכר שהוא נכח בשיעור או שניים באוניברסיטה וגם עשה כסף טוב. אז מי אמר לימודים חינם? מי אמר להגמיש את שעות הלימוד? מי אמר עבודות סטודנטיאליות נורמאליות? אף אחד, כנראה שחלמתי. באמת לא ברור איך מצפים מאיתנו לצאת עם תואר וגם לעבוד במקביל.

טוב לפתור את הבעיה שהצגתי זה כבר באמת יותר מדי, אני לעצמי את הבעיה עוד לא פתרתי, אז איך אני אפתור אותה לכל הסטודנטים. אולי אתם הקוראים היקרים, יכולים לעזור לסטודנט הצעיר למצוא את הכסף.