יחסה של התקשורת לואנונו וטננבאום

 

כל ישראלי מצוי שפתח עיתון או שניים בימים האחרונים לא יכול להימנע מלערוך את ההשוואה המתבקשת בין שני הגברים הסהרוריים שהסעירו את המדינה: מרדכי ואנונו, מרגל האטום, ואלחנן טננבאום, האל"מ הנודד. הראשון עבר עברה, ישב 18 שנה בכלא בתנאי בידוד מחמירים, (אני מקווה מאד שתסלחו לי על כך שבחרתי שלא להשתמש בביטוי השחוק "שילם את חובו לחברה"), ואף על פי שהוא עתיד להשתחרר בתקופה הקרובה, יש מי שידאג לכך שחייו החירותיים לכאורה יהיו גיהינום עלי-אדמות: יצותתו לכל שיחותיו, יכנסו לו לצלחת, לא יתנו לו לצאת את הארץ ולא אתפלא אם יתקינו לו מצלמה נסתרת בשירותים.

 

 

ואילו השני, ככל הנראה, ארגן לעצמו פגישה עם "חסיד אומות העולם" נסראללה, על מנת לסדר לעצמו עתיד כלכלי בטוח, עבד על כולנו בעיניים, ועל פניו ימרח חיוך רחב בעוד יום-יומיים-שבוע-שבועיים כל הדרך אל הבנק, מבלי שנענש על מעשיו אפילו באמצעות סטירה חינוכית קלה. אם - ואם היא מילת המפתח כאן -  טננבאום אכן ארגן פגישה עם החיזבאללה מרצונו, הרי שלא ניתן להתייחס לתקופת שהייתו שם כאל שבי, גם אם תוכניותיו השתבשו אי שם באמצע הדרך לביירות. זו כבר לא הבעיה שלי.

 

 

תוצאות ההשוואה הקצרה שערכתי לעיל מצביעות על חוסר צדק משווע ומעלות שאלות קשות לגבי הדרך בה מתקבלות החלטות במדינתנו. רק היום מתברר, כי המידע שמתחיל לדלוף בנוגע לעלילות אלחנן בארץ השטן לא היה זמין לשרי הממשלה בבואם להחליט את אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בתקופה האחרונה. משום מה, אף אחד לא עוסק בנושא זה. התקשורת הישראלית כולה נראית כמי שהולכת על ביצים, מדברת בשפת סתרים ומשחקת בנדמה לי. היא מעדיפה להתרכז בבחינת מבנה אישיותו של טננבאום, אך כמעט ולא באישיותה של הממשלה. במדינות מתוקנות היתה התקשורת חוקרת ובודקת בתקיפות, כיצד יתכן כי שרי הממשלה קיבלו החלטה כל-כך מכרעת מבלי לדעת כמעט כלום. דרך קבלת החלטות כזו נראית בעיניי כפשע חמור שבעתיים מכל אי יווני או מיליונר דרום אפריקני.

 

במדינות מתוקנות הייתה התקשורת מעלה שאלות לגבי הנחיצות של הישיבה הממושכת על הווריד של מרדכי ואננו לאחר "צאתו לחופשי". כיצד יתכן שאדם, שבקושי ראה אור יום במשך שמונה עשרה שנה, עדיין מחזיק במידע רגיש? אם הוא אכן מחזיק במידע כזה, הרי שזו לבדה כבר סיבה אמיתית לדאגה עמוקה. היתכן כי מערכת הביטחון המהוללת שלנו קפאה על שמריה משך תקופה כה ארוכה?

 

אם, לעומת זאת, ואננו לא יודע דבר, תנו לו לחיות בשקט או שתודיעו קבל עם ועדה שהנקמנות עומדת ביסוד מערכת השיקולים המוסריים שלכם.

 

כלב השמירה שלנו נרדם. כנראה שגם הוא חושב שבכל הנוגע לקודש הקודשים שלנו הקרוי "בטחון המדינה", ראוי שרק מתי-מעט של יחידי סגולה רשאים לחרוץ גורלות. כל כלב אחר, אפילו פודל קטן, היה מבין, שמישהו נהנה מאד מהשימוש המופרז במושג החלול הזה.

 

מתברר, כי כולנו חיים באשלייה. תמיד לימדו אותנו בגאווה, כי אנחנו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". זוהי לא דמוקרטיה רבותיי, אלא חונטה.