יחסה של מערכת החינוך לתלמידיה ממוצא אתיופי

מחקר חדש שנערך באונ’ דרבי מגלה ממצאים מדאיגים אודות יחסה של מערכת החינוך הישראלית כלפי תלמידיה ממוצא אתיופי. המורות אינן מקבלות כל הכשרה או דרכים להתמודד עם צרכי התלמידים, המערכת מסתכלת עליהם כעל טעוני טיפוח ומוגבלים ובהתאם לכך הולך ומתרחב הפער בינם לבין התלמידים ה’ישראלים’. שר החינוך הבא, לתשומת לבך...

אהבת? שתף ב:

"אנחנו לא מתעסקים באתיופים או בבעיות שלהם, כיוון שזה לא מעניין אותנו", אמרה מחנכת מאזור השרון לחוקרת מהשלוחה הישראלית של אוניברסיטת דרבי, אשר ערכה מחקר על מצבם של תלמידים ממוצא אתיופי במערכת החינוך היסודית באזור השרון.

המחקר, אשר נערך בקרב תלמידים אתיופים המתקשים בלימודיהם בארבעה בתי ספר יסודיים באזור השרון מגלה, שהמורות המלמדות את התלמידים המתקשים לא זכו לכלל הכשרה מקצועית או הדרכה בכל צורה שהיא, אשר תאפשר להן למלא את תפקידן במקצועיות. המחקר הקיף עשרות תלמידים, וכן מורות ומנהלי בתי-ספר, אנשי פיקוח של משרד החינוך והורים.151 נחקרים השתתפו בסה"כ במהלך המחקר, רובם תלמידים.

"קיבלת אבטיחים - ועשית מהם בני-אדם"

החוקרת, אשר את שמה לא ניתן לפרסם מחשש מפני פגיעה בעתידה המקצועי, משמשת בעצמה כמורה באזור השרון. במהלך מחקרה, אותו ערכה לקראת קבלת תואר שני M.Ed בחינוך, נדהמה הסטודנטית לשמוע ביטויים יוצאי דופן בשיחותיה עם המחנכות, המכשירות גם תלמידים המצויים בקשיי למידה. "לא הכשירו אותי להתמודד עם צרכי האוכלוסיה האתיופית, אך למזלי היה לי רקע של עבודה עם טעוני טיפוח", אמרה אחת המורות, אשר הדגישה כי אינה יודעת דבר אודות המגזר וייחודו. המגשר האתיופי, איש העדה המסייע למורות בשמירה על קשר עם המשפחות, אמר בראיון לחוקרת, כי "המורות למדו על העולים תוך כדי עבודה איתם. לא הייתה להם ברירה או אפשרות אחרת והם לא קיבלו הכשרה בנושא".

המגשר האתיופי ציין במהלך המחקר, כי אין אזכורים לתרבות היהודית-אתיופית בבתי-הספר, וכי לא ניתנת כל התייחסות סמלית-תרבותית ייחודית לתרבות אתיופיה ומורשתה בבתי הספר הנבדקים. בעבר, אומר המגשר, נהגו בתי-הספר לציין את חג הסיגד, הוא החג המרכזי של העדה, אך עם השנים גם טקס זה הופסק. מהמחקר עולה, כי הרוב המוחלט של המורים או המחנכות לא ביצע ביקורי בית אצל האתיופים ולא נראה שיש להם כוונה לעשות זאת בעתיד. בשל חוסר שליטה בעברית מזמינות המחנכות לאסיפות ההורים את המגשר ולעיתים הילדים עצמם משמשים כמתרגמים להורים.

"בסוף השנה הכנתי עם התלמידים האתיופים מסיבת סיום, והם שרו ודקלמו יחד עם שאר התלמידים ומורים רבים לא האמינו למשמע אוזניהם", תיארה אחת המורות בפני החוקרת את תדהמם של עמיתיה, נוכח הצלחתה של המורה ’לחנך’ את התלמידים. "המנהל אמר לי בתדהמה, ’קיבלת אבטיחים ועשית מהם בני אדם’", היא ממשיכה. מנהל אחר לעומתו ציין במחקר, כי "אין ביניהם לשאר התלמידים שום הבדל, להוציא העניין הכלכלי, שכן הם באים משכבת אוכלוסייה עם קושי כלכלי". מחנכת נוספת אמרה לחוקרת, כי "חלק מהילדים האתיופים הם חסרי ביטחון עצמי והם לא משתפים פעולה במסגרת הכיתה השלמה. יותר קל להם לשתף פעולה בקבוצה קטנה של ילדים אתיופים נוספים".

לא שולטים באלף-בית, קשיים בהבנת מושגים, אלימות ועזרה מתמדת

מהראיונות אותן ביצעה החוקרת עם מורות ומחנכות עולה, כי האוצר הלשוני של מרבית התלמידים האתיופים דל, הדימוי העצמי נמוך, חלק גדול מהתלמידים אינם מכינים שיעורי בית, אין להם אפשרות לקבל עזרה בבית בהכנת שיעורים, בוודאי לא מהוריהם, שחלקם אינו שולט בעברית. בראיונות ציינו מורות, כי תלמידים בכיתות ג’ זיהו רק 3-4 אותיות מהאלף-בית, דבר המעיד בבירור על היווצרות פער ענק בלימודים בינם לבין שאר התלמידים. כן נתגלה, כי לחלק מהתלמידים יש בעיות בהבנת מושגים והגדרתם, חלק מהתלמידים מתנהג בצורה מוזרה ולעיתים אלימה, חלק גדול נזקק לתגבור באנגלית ובמקצועות נוספים ולעזרה מתמשכת בהכנת שיעורים. נקודה מעניינת נוספת שעלתה במחקר נוגעת לאספקט הדתי. בעוד שבעבר רוב מכריע של התלמידים שהגיעו לבתי הספר היו דתיים, הרי שכיום חלק גדול של התלמידים אינו דתי כלל.

על פי מדדי משרד החינוך, ארבעת בתי הספר שנבדקו במחקר נמצאו בעשירון נמוך למדיי, כלומר מתחת לממוצע הארצי. כ-50% מהתלמידים באים מרקע מסורתי והאחרים אינם דתיים כלל. 40% מתלמידי בתי-הספר הם ממוצא אתיופי. מהמחקר עולה, כי המחנכות שחוקות ומשמשות בתפקידם 15 עד 20 שנה והן חסרות ידע של ממש על התרבות האתיופית. עוד עולה מהמחקר, כי בשל צמצומים שנעשו במערכת החינוך, רק 25% מהתלמידים בבתי הספר זכאים ל-"שעות עולים" (העשרה וחזרה על הלימודים) ורק 20% מהתלמידים זכאים לצהרונית עד השעה 16:30. בפעילות השוטפת של בית הספר עם התלמידים האתיופים מעורבות גם עמותות של הג’וינט, ארגון בשם "פידל" (המעסיק את המגשר) ונוספים. העמותות פועלות בעיקר בתחומי העשרה וסיוע, בפעילות שחייבת היתה להתקבל ממשרד החינוך המעביר מבחינתו חלק ממטלותיו לעמותות אלה, בעיקר בשל העדר תקציבים.

המערכת אינה יודעת להתמודד עם האתיופים

"גם כאשר נאלצו המורים הישראלים להתמודד עם ילדים שעלו ממדינות ברה"מ לשעבר הם לא קיבלו כל הדרכה והכוונה בנושא", אמר ל-’סילבוס’ דר’ יעקב בן-עמי, מרכז עבודות המחקר בשלוחת דרבי בישראל. "אבל במקרה של העולים מרוסיה, התופעה היתה הפוכה: הילדים הגיעו ממורשת ומסורת של חינוך מתקדם וברמה מאוד גבוהה, ונאלצו להתמודד עם מערכת חינוך ’נחותה’ יותר. כאן, מדובר במצב בו מגיעים ילדים מרקע חינוכי מאוד נחשל ומתרבות שונה באופן מהותי, המשליכים כל יהבם על מערכת החינוך הישראלית, וזו כלל אינה יודעת כיצד להתמודד עמם", הוא מוסיף. "הממצאים שעולים מן המחקר, ובמיוחד הדעות הקדומות אודות התלמידים, ממש זועקים לשמיים", אומר דר’ בן-עמי.

מהממצאים עולה כאמור תמונה קשה של חוסר הכשרה, הגורמת למורים קשיים בעבודה היומיומית, דבר המשפיע גם על הקשר שבין המורים והתלמידים. לטענת החוקרת, השתלמויות היו מסייעות למורים לשפר את האיכות החינוכית-פדגוגית ולהבין טוב יותר את הקשיים והבעיות של התלמידים וכן מסייעות להבין היכן מתקשה התלמיד האתיופי בחיבור לשיטת ההוראה ולחומר הנלמד. לדעת החוקרת מדרבי, בעיה נוספת וחשובה מתמקדת בכך שהמורות והמחנכות אינן ברמה אישית גבוהה, תפישתן החינוכית מיושנת והן אינן פתוחות לשינויים כאשר חלקן עייפות, חסרות מוטיבציה וסבלנות כלפי התלמידים.