כנס שדרות לחברה

כנס שדרות לחברה שמתקיים מידי שנה מבטיח להיות התשובה החברתית לכנס הרצליה, אך דומה יותר למשק פרידה: מדד החוסן החברתי שפורסם מציג נתונים פסימיים במיוחד אודות מצב האומה, מרבית המוזמנים לא הגיעו, והחברה, עושה רושם, נותרה בחוץ. הנוכחות הדלילה באולמות לא הותירה מקום לספק: בשורה חדשה לא תצמח מכאן

אהבת? שתף ב:

כנס שדרות לחברה הוגדר על ידי מארגניו כ"ראשוני ויחודי" ושם לעצמו כמטרה להתחיל בשינוי חברתי בישראל. חמוש ברשימת דוברים ארוכה ומכובדת, הכוללת אנשי פוליטיקה, חברה ועסקים ואג’נדה רחבה, נראה הכנס כניצן ראשון בעידן של השינוי. כל שנה מתקיים "כנס קיסריה" ומושך אליו אנשי עסקים ופוליטיקאים אשר דנים וקובעים מדיניות כלכלית וחורצים עימה גורלות, והנה קמה המועצה לבטחון חברתי, בשיתוף עם מכללת ספיר ומציעים אלטרנטיבה חברתית לכנס זה. הציפיות היו בשמיים, אך בפועל, נראו הדברים מעט שונה.

"אי אפשר לבנות כלכלה נכונה על חורבות החברה", אמר האלוף (מיל’) עוזי דיין, יו"ר משותף של המועצה לביטחון חברתי וממארגני ’כנס שדרות לחברה’, שהתקיים השבוע בקמפוס מכללת ספיר שבנגב ובסינמטק שדרות. "עלינו להתייחס לא רק לאיום המדיני-ביטחוני ששולט בכיפה כבר שלושים שנה, אלא להניף דגל נוסף, את הדגל החברתי-כלכלי", הוסיף. שותפתו לעשייה, עופרה זיידמן-כוכבי, המשיכה וסיפרה על הקמתה של העמותה לפני כחצי שנה "מתוך תחושת אחריות עצומה, שחשו מי שעד לא מכבר היו משני צידי המתרס: ארגונים חברתיים, ואנשי עסקים". בין הדוברים המרכזיים של הכנס היו מתוכננים להיות יו"ר הכנסת רובי ריבלין, השר מאיר שיטרית, יו"ר שטראוס-עלית עפרה שטראוס, דליה רבין-פילוסוף ממרכז רבין, המפקח על הבנקים ועוד, אך כל אלו ביטלו את ההשתתפותם ברגע האחרון. ראש הממשלה ושר האוצר הוזמנו אך לא אישרו את הגעתם עד ליום הפתיחה, וכאמור לא הגיעו. בהתאם לכך, יריית הפתיחה של הכנס כללה בעיקר את נאומי מארגניו והענקת אותות מופת למצטיינים בפעילות חברתית. בהעדרם של אנשי ממשלה מהימין, אשר הגו את התכנית הכלכלית והעבירו את תקציב המדינה החדש ובהתחשב בעובדה שלכנס לא הגיעו גם אנשי הכלכלה והנוכחים בו היו בעיקר פעילים חברתיים, נקודת הפתיחה שלו היתה בעייתית ויומרתו להעלות נושאים חברתיים לסדר היום הציבורי או להוות תשובה כלשהיא ל"כנס קיסריה" - נותרה, אכן, יומרנית.

דגש מיוחד הושם בכנס על עידוד הצמיחה בפריפריה. לא בכדי מוקם הכנס בשדרות אשר סובלת גם מהמצב הכלכלי וגם מהביטחוני, כעיר שנמצאת בטווח טילי קסאם הנורים ממרכז עזה. "הנגב והגליל הם קודקוד לעשייה. מנהיגות ישראלית שלא תבין זאת, לא תהיה רלוונטית תוך זמן קצר", אמר דיין, "וטיפול בה פותר באופן מעשי את כל השסעים החברתיים". אך הבעייתיות המעשית הטמונה בחיבור בין תל אביב לשדרות היתה ברורה כבר בערב עצמו, והעדרם של מעצבי מדיניות, שהיו עסוקים באיזור המרכז, רק הדגישה אותה. בין הנוכחים בכנס היו כאלו שאמרו שבחירת המקום והשעה (שעת ערב מאוחרת) היו שורש הבעיה. ואכן, נוצר פרדוקס בו קיום הכנס במרכז היה מבטיח יותר משתתפים, אך מפספס נקודה חשובה אותה רצו מארגני הכנס להעביר. בכנס, שהופק בשיתוף המכללה האקדמית ’ספיר’ בשדרות, לא נכחו סטודנטים כלל. בייחוד בלטו בחסרונם הסטודנטים מהמכללה עצמה, שבין מחלקותיה הבולטות נמצאים גם לימודי מנהל ומדיניות ציבורית, פוליטיקה וממשל, חינוך ותקשורת. בשדרות עצמה לא התרגשו מקיומו של הכנס, ורוב תושבי העיר לא היו מודעים אליו כלל. "רק דיבורים ועוד דיבורים" אמר נהג המונית שהביא אותי לסינמטק בעיר והמשיך להפליג בתיאורים על המצב הקשה, שעות העבודה הארוכות והצורך במלחמה יומיומית על כל נוסע ונוסע.

מבחינת המארגנים, היו מספר סוגיות אותן רצו להעלות בכנס. המרכזיות שבהן היו עבודה ותעסוקה – זאת, במטרה להעצים את האחריות האישית והערך לעבודה ובמקביל להעלות את מחויבותה של הממשלה לדאוג לתעסוקה, בדגש על המדיניות הסותרת של הבאת עובדים זרים; מרכז ופריפריה – חיזוק איזורים אלו כיעד לאומי מרכזי והצגת מודל לשיתוף פעולה איזורי-קהילתי בפריפריה; חינוך ועבודה – נקודת המוצא היא "אבטלה היא כשלון בחינוך" וכמו-כן בדיקה של התנאים בשוק העבודה אשר גורמים לדחיקתם של עובדים ברמות השכלה נמוכות לשוליים, עד לניתוק מוחלט; שישבת – מעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים וסופשבוע ארוך ומשמעויותיו; מדיניות רווחה נדרשת – בחינה מחדש של המדיניות הנהוגה היום לאור התקציב החדש והתכנית הכלכלית. כמו כן התקיים דיון גם בנושאים נוספים כגון מעמד האישה, יחסי יהודים ערבים, חיזוק הקשר בין ארגונים עסקיים לחברתיים וכו’.

בכנס הוצג לראשונה כלי חדש לשיקוף תחושות הציבור: ’מדד החוסן החברתי’. מדד זה הוא פרי עבודתה של המועצה בשיתוף עם ’ציונות 2002’, אשר אספו במהלך ששת החודשים האחרונים נתונים סטטיסטיים על הרגשתו של הציבור בישראל בנוגע לפגיעה בביטחון החברתי, היעלמות הסולידריות החברתית ותחושת אי הבטחון התעסוקתי והכלכלי. מדד החוסן החברתי הורכב מנתוני סקר שבוצע בקרב 600 אזרחים בני 24-54 ומנתונים איכותיים, המסתמכים על כתבות ומאמרים בעיתונים. המדד מנסה לשלב מימד סובייקטיבי, המגלם תחושות, עם האובייקטיבי, הכולל נתונים כלכליים-חברתיים ועל ידי דו-ימדיות זו לשקף את ההתמודדות היומיומית של האזרח. בין המדדים שהוצגו: ממד תחושת השייכות, שבדק משתנים כמו גאווה, תחושת ביטחון, אמונה בעתיד, רצון לדרכון זר ועתיד הילדים במדינה; המדד בדק משתנים כגון מסוגלות כלכלית; מדד מנהיגות פוליטית חברתית; מדד תחושת הרווחה הכלכלית; מדד תחושת הביטחון התעסוקתי ומדד האמונה במערכת הציבורית. על-פי המדד, 48% מאזרחי ישראל סבורים שישראל אינה מקום טוב עבור צעירים לחיות בו. 37% מהנשאלים ציינו שלא ברור אם המדינה תמשיך להתקיים בעתיד כמדינה ריבונית. המדד העלה שרק 29% מאזרחי ישראל סבורים שמצבם הכלכלי מאפשר להם לקיים חיים משמעותיים ואילו 39% מעריכים את רמת חייהם כפחות מסבירה. ממצאים חמורים לא פחות מורים כי 27.5% מן הציבור אינם עומדים בתשלומי המשכנתא ואילו 22% אינם יכולים לנסוע בתחבורה ציבורית עקב מצבם הכלכלי. גם התחזית לעתיד אינה מבשרת טובות: 69% מהאזרחים חוששים מאוד ומוטרדים מכך שלא יוכלו לפרנס את משפחתם בעתיד ואילו 69% מוטרדים מכך שיהיו תלויים באחרים. 62% מעוניינים בדרכון זר, או שמחזיקים כבר בדרכון זר.

"זו אזהרה מפני התפוררותה של החברה בישראל", אמר עוזי דיין בתגובה לממצאי הסקר, אשר ימשיך להתעדכן מספר פעמים בשנה ויכול להוות כלי חשוב למיקוד הסוגיות החברתיות במדינה.

בערב הפתיחה גם הוענקו אותות מופת למצטיינים בעשיה חברתית. הראשון לקבלו היה ארגון ג’וינט ישראל, על היותו גוף יוזם ומפתח רעיונות ליצירת שירותים חדשים בתחומי החברה, החינוך והרווחה. שני עלה לבמה התעשיין סטף ורטהימר, אשר קיבל את אות ההוקרה על פיתוח תעשייה בגליל ובנגב ועידוד תעשיה לייצוא כמפתח להצלחה בשוק העולמי. ורטהימר הדגיש את הירידה בשיעור העובדים בתעשייה, אשר ביכולתה לפתח צמיחה כלכלית ממשית ו-’עקץ’ קלות את האוניברסיטאות באומרו כי הן "מלאות בסטודנטים המעוניינים ללמוד משפטים, אך מעט המעוניינים ללמוד כל דבר פרקטי". אחרונה היתה חברת הכנסת לשעבר תמר גוז’נסקי, אשר קיבלה הכרה על נחישותה לקידום שיוויון וצדק חברתי ועל מאבקה למען זכויותהם של אוכלוסיות חלשות. גוז’נסקי גם יזמה את הקמתה של הועדה לקידום מעמד הילד, וחוקקה כ-37 חוקים במהלך 13 השנים בהן היתה בכנסת. "קראתי היום שילדים בביה"ס לא יצאו לטיול כיתתי כיוון שאין להם כסף, וכך אי אפשר להמשיך לחיות בישראל. צריך להתנדב לא כדי לתקן, אלא על מנת ליצור חברה צודקת יותר". אמרה גוז’נסקי.

כנס שדרות לחברה קיווה לשנות משהו בישראל. ערב הפתיחה הוקדש להצגת תמונת מצב חברתית, והיום שאחריו לגיבוש מדיניות בנושאים שונים אשר יוגשו כהמלצה לראש הממשלה וישמשו כמטרות המרכזיות של המועצה לביטחון חברתי שתפעל באופן שוטף להשגתן. בפועל, היה יום הפתיחה דליל בנוכחות מצד המשתתפים, התקשורת, והקהל, ומסריו קודרים וידועים מראש. יכולתה של יוזמה זו להשפיע על הנעשה בחברה בישראל, ועל חייהם של תושבי שדרות, שספק אם שמעו על קיומו, מוטלת בספק. אין ספק שהרעיון לנסות לכמת את המצב החברתי בישראל ולהעלות אותו שוב לסדר היום הממשלתי מהווה יוזמה מבורכת. ואכן, הרעיונות והנושאים המועלים לדיון בסגרת הכנס הם חשובים ומרכזיים. יחד עם הדגש שניתן לקבוצות החשיבה על מסקנות ספציפיות וישימות, ובגיבוייה של המועצה החדשה לביטחון חברתית, נעשה כאן צעד משמעותי בכיוונה של התעוררות חברתית אשר משימתה להתקדם במקביל למחאותיהם של האמהות החד הוריות, הפנסיונרים בישראל, וכו’. אך התמונה העגומה שנצטיירה אתמול על ידי הנתונים הסטטיסטיים, הוחרפה למראה הכסאות הריקים בקהל וביציע המכובדים ומסמנים שהדרך להתאוששות חברתית עוד ארוכה.