דחיית בקשת סטודנט לאשור תובענה ייצוגית נגד אוניברסיטת חיפה

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה אלכס קיסרי דחה בקשת סטודנט לשעבר באוניברסיטת חיפה, לאשר הגשתה של תובענה ייצוגית נגד האוניברסיטה , לסעד של פיצוי לכלל צבור הסטודנטים , בגין נזק כולל שנגרם להם לטענתו, בסך של 3 מליון ₪ בשנים 2005-2007 . זאת, בגין גביית תשלום מאוחד לדמי שירותים ודמי רווחה המכונה "דמי שירות כוללים".

אהבת? שתף ב:

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה אלכס קיסרי דחה בקשת סטודנט לשעבר באוניברסיטת חיפה...

לאשר הגשתה של תובענה ייצוגית נגד האוניברסיטה, לסעד של פיצוי לכלל ציבור הסטודנטים , בגין נזק כולל שנגרם להם לטענתו, בסך של 3 מליון ₪ בשנים 2005-2007 .

זאת, בגין גביית תשלום מאוחד לדמי שירותים ודמי רווחה המכונה "דמי שירות כוללים". השופט קבע כי תביעתו של המבקש כנגד האוניברסיטה איננה תביעה נגד "עוסק", (כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן) שכן תכלית קיומה של האוניברסיטה היא הקניית השכלה גבוהה ויצירת ידע באמצעות מחקר אקדמי, ופעילותה זו אינה פעילות של עוסק ולפיכך לא מתמלא התנאי הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות, המאפשר הכרה בתובענה כייצוגית. המבקש חוייב לשלם לאוניברסיטה הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ברקע הדברים עומדת החלטתה של האוניברסיטה לשנות את מנגנון גביית התשלומים ...

מן הסטודנטים במהלך שנות הלימוד תשס"ו ותשס"ז (2007-2005). בשנים קודמות גבתה האוניברסיטה מן הסטודנטים, בנוסף לשכר הלימוד, שני סוגי תשלומים, היינו תשלום עבור שירותים שהיא מספקת לכלל הסטודנטים כגון פרסום שנתון, הנפקת כרטיס תלמיד, שירותי מרפאה וספרייה ושימוש בתחנות מידע ממוחשבות ("דמי שירותים"), ותשלום עבור שירותים שמספקת אגודת הסטודנטים ("דמי רווחה"), כשתשלום זה מועבר במלואו לאגודת הסטודנטים עבור פעולותיה לטובת הסטודנטים.

בשנים שבהן מדובר איחדה האוניברסיטה את שני סוגי התשלומים לתשלום אחד ("דמי שירות כוללים") הנלווה לשכר הלימוד, ולא אפשרה לסטודנטים את מה שיכולים היו לעשות בעבר, היינו להימנע מתשלום דמי הרווחה.

אמנם ניתנה לסטודנטים אפשרות לוותר על תשלום דמי השירות הכוללים, אך לא על תשלום דמי הרווחה בלבד. החלטת האוניברסיטה בדבר שינוי אופן גביית התשלומים עוגנה בהוראות המנהליות המתפרסמות מדי שנה כחלק מתקנון הלימודים.

על רקע זה עתר המבקש לאשר כייצוגית תובענה כנגד האוניברסיטה לסעד של פיצוי בסכום של מאה ותשעה ₪ לכל אחד מן הסטודנטים, בגין כל אחת משתי שנות הלימוד, עבור נזק שנגרם. הקבוצה, לפי הגדרתו, היא כלל ציבור הסטודנטים באוניברסיטה באותן שנות לימוד ובסך הכל הנזק שנגרם לחברי הקבוצה עולה, לפי הטענה, על שלושה מליון ₪.

המבקש טען לעניין בקשתו לאשר תובענתו כייצוגית כי ...

האוניברסיטה היא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן וכי התביעה מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכל חברי הקבוצה, שלטענתו הם כלל ציבור הסטודנטים; כי תובענה ייצוגית היא דרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת; וכי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב.

טענתו העיקרית היא שקיימת התקשרות חוזית בין האוניברסיטה לבין ציבור הסטודנטים, שאותם רואה המבקש כלקוחות של האוניברסיטה, ותוכנה של ההתקשרות החוזית הזו היא, לטענתו, שתמורת תשלום שכר הלימוד זכאי הסטודנט לקבל מן האוניברסיטה "שירותי השכלה גבוהה" ובכללן מקומות לימוד והרצאות.

המבקש הוסיף כי בכל הנוגע לעניינים שהם מחוץ לגדר נושאי הלימוד האקדמי, פעולותיה של האוניברסיטה הן פעולות מסחריות-עסקיות, הנעשות על ידי האוניברסיטה ככל גוף מסחרי עסקי, ולכן יש לראות באוניברסיטה עוסק כמשמעו בחוק הגנת הצרכן.

האוניברסיטה טענה בין היתר כי ...

התביעה אינה ראויה להיות מאושרת כתביעה ייצוגית מפני שהאוניברסיטה אינה "עוסק", ומכאן שלא מתמלא התנאי הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות.

השופט קיסרי ציין כי סעיף 1 של חוק הגנת הצרכן מגדיר "עוסק" כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן". האוניברסיטה, ככל מוסדות ההשכלה הגבוהה, היא גוף מאוגד על פי המשפט הפרטי ויש לבחון מהות פעילותה בכלל, ואת הפעולה של גביית תשלומים מסוימים, בפרט.

רק במקרה שבו ניתן מבחינה עניינית להפריד בין מכלול פעולותיה של האוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה לבין הפעולה של גביית דמי השירות הכוללים שעליהם נסבה הבקשה, אפשר להמשיך ולבחון אם פעולה זו מביאה את האוניברסיטה לגדר הגדרת עוסק בחוק הגנת הצרכן.

השופט קבע כי ...

תכלית קיומה של האוניברסיטה היא הקניית השכלה גבוהה ויצירת ידע באמצעות מחקר אקדמי וזוהי גם "מחויבותה התפקידית מקצועית" . פעילות זו, וכל הקשור בה עצמה, אינה יכולה להיחשב כפעילות שבעטיה ניתן לראות באוניברסיטה עוסק לעניין חוק הגנת הצרכן.

השופט הוסיף כי אין כל יסוד להבחנה שהמבקש עושה בין פעולותיה של האוניברסיטה בהקניית השכלה גבוהה ובמחקר אקדמי לבין פעולתה בגביית תשלומים שונים, בין אם אלה תשלומי שכר לימוד ובין אם הם התשלומים עבור דמי שירות כוללים, כפי שגבתה .

גביית תשלומים מן הסטודנטים, תהיה אשר תהיה מהותם, היא חלק בלתי נפרד מפעילותה של האוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה, והם קשורים לפעילות של הקניית הידע האקדמי. אין כל בסיס להבחין בתשלום אחד מכלל התשלומים הקשורים לפעולתה כמוסד להשכלה גבוהה, ולהשתית עליו את הטענה שגביית תשלום כזה מביאה את האוניברסיטה לגדר המונח "עוסק" כמשמעו בחוק הגנת הצרכן.

יתכן שהמצב היה שונה במקרה שהאוניברסיטה היתה גובה תשלומים במסגרת פעילות עסקית הנבדלת מפעילותה העיקרית, כגון השכרת שטחים לצרכים מסחריים או מתן רשות שימוש לקהל הרחב במתקני האוניברסיטה כנגד תמורה. במקרים כאלה, שאין ולא כלום בינם לבין ענייננו, היה מקום לבחון את תחולתה של הגדרת העוסק על פעולות כאלה של האוניברסיטה אלא שכאמור, זה איננו המצב ולכן אין צורך לקבוע בעניין זה.

לאור קביעותיו הנ"ל קבע השופט כי תביעתו של המבקש כנגד האוניברסיטה איננה תביעה נגד "עוסק", ולכן היא אינה תביעה הבאה בגדר התביעות המנויות בסעיף 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, וממילא לא ניתן לאשרה כתובענה ייצוגית. עוד ציין כי מסקנה זו מייתרת את הדיון בטענות אחרות שהעלו הצדדים.

בנוסף לאמור, דחה השופט גם את טענות המבקש בהתייחס לחוק החוזים האחידים ולחוק הגנת הצרכן , כמפורט בפסק דינו.

בהתייחסו לסכום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בהם חייב את המבקש ציין השופט כי בקביעת סכום זה נתן את הדעת לכך שמוסד התובענות הייצוגיות הוא חשוב ואין זה מן המידה לרפות את ידיהם של מי שמבקשים להגן על אינטרס הכלל באמצעות הגשת תובענה ייצוגית. אלמלא כך, ציין, היה רואה לחייב את המבקש בסכום גבוה במידה ניכרת.