מכללות גם בפריפריה, הגיע הזמן

התעלמותה של המל"ג מציבור גדול של דרי הפריפריה מעידה על התנתקות מתרבות שאינה התרבות ההגמונית המרכזית. האקדמיה שומרת על האיליטיזם שלה ומסרבת להתפשר על האיכות. הפתרון - במכללות.

אהבת? שתף ב:

כל המועמדים ללימודים גבוהים רצים אל מכוני הפסיכומטרי או אל 'שולחן הדגירה' במטרה להשיג את הציון הסף הדרוש לקבלה לחוג המבוקש - ראוי להעלות מספר הערות בנושא.

הבחינה הפסיכומטרית, טוענים כל אנשי החינוך והתרבות, איננה בחינה כללית, שוויונית וטהורה, כפי שהיו מחבריה ובוחניה מזמרים בעדה, כי-אם מבחן מעוות ומובנה תרבותית. עובדה היא, כי תלמידי התיכון הערביים, למשל, באופן מסורתי 'נמנעים' מלהוציא ציון גבוה בבחינה זו (בחתך רוחב). הסיבה המרכזית נעוצה בכך שבוגרי מערכת החינוך הערבית, לרוב, גדלים בסביבה תרבותית אחרת, 'זרה', וזו אינה מאפשרת להם הצלחה מרבית בבחינה, הישראלית כל-כך, אפילו בגרסתה הערבית.

הערבים אינם היחידם הנפגעים מן הבחינה הפסיכומטרית. גם ישובי הפריפריה - וישובי הדרום בפרט - נפגעים עמוקות מן הבחינה. גם עבור יושבי הפריפריה המכשול העיקרי אינו ברמת הלימודים - כי זו, לדאבוננו, נמוכה בכל הארץ, כולל בתל-אביב וברמת השרון, למשל - אלא, שוב, ברמת התרבות. כמו ערביי ישראל, כך גם ילדי הדרום היהודים חיים בסביבה תרבותית שונה מזו המרכזית. סביבה תרבותית המשנה את דפוסי חשיבתם, את גישתם ואת סיכוייהם להתמודד עם בחינה מורכבת ותלויית-תרבות כזו הפסיכומטרית.

יש שיאשימו את מערכת החינוך הערבית-ישראלית או מערכת החינוך בפריפריה ברמה נמוכה במיוחד ובהתאמה לקויה לעולם האקדמיה, וישתמשו בזאת כהסבר לכשלונם של הערבים או צעירי הדרום. אך גם אם טענה זו נכונה - באשמת מי מדובר? האם לא באשמתה של מערכת החינוך כולה? ואם מערכת החינוך כולה פשטה את הרגל ורמתה ירודה, האם רק בוגרי בתי ספר 'איכותיים' מן המרכז - אלו שיש ברשותם מורים טובים ומורים פרטיים טובים עוד יותר - האם אלו צריכים להנות מכל העולמות רק משום שמשרד החינוך אינו מסוגל לשפר את ביצועיי המערכת?

משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, האחראית על הבחינה הפסיכומטרית, מודעת היטב לפן התרבותי של הבחינה הפסיכומטרית. לראייה, עולים חדשים אשר נמצאים בארץ מספר מוגבל של שנים ואינם בוגרי מערכת החינוך הישראלית, פטורים מן הבחינה הפסיכומטרית כולה ואינם מתבקשים אף-לא להבחן בשפת-אמם (למרות שאופציה זו קיימת עבור רבות מן השפות). הסיבה להקלה משמעותית זו (הסתכלו נא סביבכם והביטו: כמה 'רוסים' לומדים אתכם בחוג - יהא חוג זה אשר יהא - וכמה ערבים?) איננה הקושי בשפה (כי האלטרנטיבה להבחן בשפה הרוסית שרירה וקיימת) ואיננה חלק מסל הקליטה לעולה, אלא ההכרה וההבנה של המערכת האקדמית, שעולים חדשים, לא משנה מהיכן הגיעו, אינם 'מתאימים' לדפוסי התרבות שמחייבת הבחינה. אם תובנה יפה זו נכונה כלפי העולים החדשים - מדוע אינה תקפה גם לגבי הערבים ותושבי הפריפריה? רק מפני שהללו 'נולדו' בישראל? הם אמנם נולדו כאן וגדלו כאן ובגרו כאן וסיימו כאן את שירותם הצבאי (להוציא, כמובן, בני המיעוטים) - אך המקום בו גדלו אינו דומה לסביבה התרבותית ה-'ישראלית' ההגמונית, המתנהלת - נרצה או לא - כמעט אך-ורק בישובי המרכז, הערים הגדולות ו-'ההתיישבות העובדת'.

מאידך, לזכותה של המערכת האקדמאית ייאמר, כי הרצון לקרב את ההשכלה הגבוהה אל הציבור הרחב בכלל - ואל הפריפריה והערבים בפרט - קיימת ועומדת. לאחרונה התקיים כנס מרכזי בנושא זה במכללת ספיר - מכללה המתגאה בכך שכמעט כל תלמידיה הם תושבי הנגב, שלעולם לא היו מתקבלים לחוגים המבוקשים באוניברסיטת בן-גוריון. באי הכנס - שהגיעו מכל רחבי הארץ, אך לא מהאוניברסיטאות - עסקו ממושכות בסוגיית 'הגמשת התנאים' בדיוק בשל מה שהם מכנים 'כשלון' שיטת המצרף. הפתרון האופטימלי מבחינתם, למרות הכל, היה ונשאר השילוב בין הבגרות לבחינה הפסיכומטרית. אך עושה רושם, שהפתרון ארוך-הטווח לבעיית הנגישות להשכלה הגבוהה אינו מצוי לא בבחינה הפסיכומטרית ולא במצרף אלא דווקא בריבוי האלטרנטיבות.

ככל מוצר צריכה אחר הקיים במערכת שוק חופשית, גם ההשכלה הגבוהה היא מוצר צריכה, שהביקוש לו הולך וגובר מדי שנה. הפתרון, באין משאבים ראויים ובאין תשתית אקדמית המאפשרת הקמת אוניברסיטה נוספת (בגליל, אולי, או באזור אילת), מצוי במכללות האקדמיות. מרביתן מאפשרות לימודים גבוהים לתואר ראשון אף בלא צורך בבחינה פסיכומטרית כלל. ריבוי מכללות אקדמאיות מובילות ירחיב מאוד את מעגל האקדמאים בישראל, והמצטיינים שבהם יכולו להמשיך את לימודיהם לתארים מתקדמים במוסדות האוניברסיטאיים הקיימים.

נכון, יאמרו המבקרים, אין דינו של תואר ראשון במכללה כדינו של תואר באוניברסיטה. זה נכון, אך העניין אינו חייב בהכרח להשאר כך. אין כל מניעה שבעתיד יתעסקו האוניברסיטאות אך-ורק בהכשרה מדעית-מחקרית וייצרו את דור החוקרים הבא, ואילו מי שיהיה מעוניין בתואר ראשון בלבד ובלא קריירה מחקרית, יוכל בנקל לעשות זאת במכללה טובה - ובכך יבואו הוא והחברה על שכרם. במידה ולכך הדברים חותרים, הרי שהויכוח אודות הפסיכומטרי ונחיצותו, יחלוף כהרף-עין מן העולם.